כשתהו התלמידים לפשר הדברים סיפר הרבי:
“שני מאורעות מתרחשים כעת בשני חבלי ארץ שונים:
האחד:
יהודי נתפס ומובל באזיקים בידי שוביו. עובר אורח חסון ובעל שרירים מביע נכונות לשחרר את היהודי בכוח הזרוע.
אומר לו השבוי:
‘כוח לא יועיל כאן. השובים רבים והם יגברו עליך בלי ספק. כסף, אדוני הנכבד, כסף יוכל להועיל…’
השני:
עגלתו של יהודי שקעה בבוץ והוא אינו מצליח לחלצה.
הוא עומד על ידה ומשווע לעזרה, והנה נקלע למקום יהודי בעל ממון.
הלה שולף את צרורו מכיסו ומציע לעגלון עזרה כספית.
‘כסף?’ תמה העגלון, ‘כסף לא יחלץ את העגלה מהבוץ!…’
סיים רבנו הזקן ואמר:
“אוי, ריבונו של עולם!
הרי אילו בעל הכוח היה נשלח לבעל העגלה ובעל הממון היה נשלח לשבוי, שניהם היו נושעים. אלא”,
בכה רבנו, “אלו ‘רזי עולם’ שאיננו יודעים…”