סיפורו של ‘איגוד צאצאי רבנו הזקן – יוצר חסידות חב”ד’, או בשמו המקוצר ‘איגוד הצאצאים’, מתחיל בשנת תשל”ב (1972), השנה בה מלאו שבעים לרבי מנחם מענדל שניאורסון הרבי מליובאוויטש ממלא מקומו של הסבא בעל התניא זצ”ל כנשיאה השביעי של תנועת חב”ד.
באותם ימים שררה תכונה מיוחדת בקרב חסידי חב”ד, שביקשו לציין מועד חגיגי זה בדרך הולמת. הרבי, שדרכו הייתה לנצל כל תאריך וכל מאורע לעשייה והפצת אור, החליט לתעל את ההתלהבות לאפיקים מעשיים וקרא לחסידיו להקים שבעים ואחת מוסדות של תורה וחסד חדשים ברחבי תבל.
באחת האסיפות שנועדו להעלאת וגיבוש רעיונות למוסדות שיוקמו, נכח גם הגאון החסיד רבי שמואל אלעזר הלפרין, מגדולי רבני חב”ד, איש הגות וחזון, שכיהן כראש ישיבת ‘תורת אמת’ חב”ד בירושלים. הרב הלפרין שיתף את הנוכחים ברעיון שמתרקם במוחו כבר שנים, להקים איגוד שיהיה מעין ‘ארגון גג’ לכל צאצאי רבנו הזקן, בעל ה’תניא’ ו’שולחן-ערוך הרב’.
מאחורי הרעיון עמדה תחושת תסכול לנוכח העובדה שבה בשעה שרבנו הזקן, מייסד תנועת חב”ד, העניק לאומה כולה עושר רוחני בל יתואר, בדמות שיטתו הרוחנית המיוחדת ואוצר ספריו הכביר, ישנם לא מעט מצאצאיו בעקבות התהפוכות בדורות האחרונים אפילו אינם מודעים להיותם צאצאים של ענק רוח זה.
הצעתו של הרב הלפרין הייתה אפוא קונקרטית והיא כללה שלושה סעיפים מרכזיים:
א) ריכוז כל מידע אפשרי על צאצאי רבנו הפזורים ברחבי תבל.
ב) מאמץ ליצור קשר עם כל אותם צאצאים ולהביא למודעותם את דבר ייחוסם ומורשתם.
ג) ארגון שורה של פעולות שמטרתן היא לאחד ולגבש את בני המשפחה המורחבת סביב דמותו ומורשתו של ‘הסבא’.
התלהבות הרבי
ככל יתר הרעיונות, גם הצעה זו של הרב הלפרין, הונחה לפני הרבי מליובאוויטש, לאישור. הרבי קיבל את ההצעה בהתלהבות עצומה, משל ציפה והמתין לה כבר זמן רב. היה זה המוסד הראשון – מבין 71 המוסדות שהוקמו במרוצת אותה שנה, – שקיבל את הסכמתו וברכתו של הרבי.
לא הואיל לו, לרב הלפרין ע”ה, ניסיונו להישאר בגדר מציע גרידא, בעוד יישום הרעיון יבוצע, כך סבר וקיווה על ידי אחרים, זאת משום שבלאו הכי ידיו מלאות היו בעשייה תורנית, הן בישיבה שבראשה עמד והן בשאר עיסוקיו בתחום התורני. לא הואיל, שכן מרגע שההצעה הונחה על שולחנו של הרבי והתקבלה על-ידו בהתלהבות, זהותו של מבצעהּ – מבחינת הרבי – הייתה ברורה לגמרי: הרב הלפרין בכבודו ובעצמו.
הרב הלפרין אזר כוחות ונטל על כתפיו את המשימה, עם כל המרץ, התנופה והנשמה. מעתה והלאה, מונח חדש הצטרף ללקסיקון החב”די – ‘הצאצאים’. אך לא רק בלקסיקון החב”די נכנס מונח זה, אלא גם ללקסיקון הכללי. שכן, אם שמעת מישהו מזכיר אגב דיבורו את המילה ‘הצאצאים’, מירב הסיכויים כי כוונתו היא לצאצאי רבנו הזקן.
הכינוס הראשון
בחנוכה שנת תשל”ג (1973), חודשים מספר בלבד לאחר ההכרזה על הקמת האיגוד – התקיים בירושלים הכינוס הראשון של צאצאי הרבי הזקן החיים בארץ-ישראל.
קדמה לכינוס זה עבודת-נמלים של הרב היילפרין שהחל באיסוף ואיתור שמות וכתובות. [אמנם זכור לטוב, מר מנחם-שמואל סלונים עורך הספר ‘תולדות משפחת הרב מליאדי’ שעשה עבודה מרשימה, בריכוז סיפורי המשפחה, שמותיה וקשרי הייחוס השונים]. אולם ממרחק של שנים רבות אשר בהן נוספו מאות ואלפים של צאצאים כ”י נצרכה עבודה סיזיפית מוקדמת של חיפוש אחר שמות, כתובות ומידע על הצאצאים ומשפחותיהם.
הוא עבר על ספרי טלפונים וחיפש שמות- משפחה שכמותם, כך ידע, נמצאו בין משפחות הצאצאים. במשך שבועות ארוכים, בין שיעור לשיעור בישיבה ובין עיסוק לעיסוק מחוצה לה, ישב על הטלפון, התקשר, בירר והזמין עוד אדם ועוד משפחה. לאנשים שהתבררו כצאצאים, שלח שאלונים שבעזרתם החל הפסיפס ללבוש צורה ולהתמלא.
אנשים מעבר לקו הגיבו בהתרגשות רבה. לימים סיפר הרב היילפרין על שיחת טלפון עם תושב אחד מקיבוצי ‘השומר הצעיר’, שהתרגש עד עמקי נפשו ואף ביקש לקבל כל חומר כתוב על האיגוד – ‘כדי שהילדים והנכדים שלי יידעו מהיכן הם צמחו’.
בהתקרב הכינוס עצמו, נרתמו תלמידיו של הגאון רבי שמואל אלעזר היילפרין בישיבת ‘תורת אמת’, שנסחפו אחר ההתלהבות שמילאה את רבם, לסייע לו במלאכה. בשעות שבין סדרי הלימוד בישיבה ולאחריהם, הצטרפו אף הם למלאכת החיפוש הטלפוני ושליחת השאלונים למשיבים בחיוב. ההתרגשות באוויר הייתה רבה והתחושה הייתה שהעוסקים במלאכה, בניצוחו של הרב היילפרין, שותפים לארגון אירוע בעל משמעות היסטורית.
על הכינוס המדובר, שבראייה היסטורית נחשב ל’כנס היסוד’ של האיגוד, סיפר הרב היילפרין: “התאספנו כשש-מאות אנשים, שמבחינת השקפת עולמם, אורח חייהם, מקצועם ומעמדם החברתי – היו שונים לגמרי זה מזה. ופתאום כולם הרגישו כמו משפחה אחת”.
מחצבת
בהמשך ישיר לכינוס הצאצאים הראשון (בשנת תשל”ג) ראה אור הביטאון הראשון של האיגוד שנשא את השם ‘מחצבת’ (מיוסד על הפסוק הנ”ל, “הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם”). שם זה (‘מחצבת’) נהפך מאז לכותרתם של כל העלונים, המכתבים ושאר דברי הדפוס שראו אור מטעם האיגוד.
כינוס בארה”ב
בתוך חודשים מספר התקיימו כינוסים דומים גם בתל-אביב ובניו-יורק. הכינוס בניו-יורק התקיים בחול המועד סוכות תשל”ד (אוקטובר 1973), בעיצומם של ימי מלחמת יום-הכיפורים. הרבי הורה על קיומו של הכינוס ואף ראה בה פעולה רוחנית חשובה בעיצומו של מאבק האיתנים שהתחולל על אדמת ארץ הקודש, מי שעמד לימינו והיה לו לאחיעזר ואחיסמך ע”מ לבצע
את בקשתו הוראת של הרבי מליובאוויטש היה החסיד הנודע הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן, מנהל צעירי אגודת חב”ד, במטרופולין של ניו יורק רבתי, בארה”ב של אמריקה, ומנושאי דברה של תנועת חב”ד שם בגאון זה רבות בשנים.
כך אפוא החל הרעיון לקרום עור וגידים. וכך קם והיה האיגוד שהחל את דרכו לפני למעלה מ- 40 שנה, עם כמה אלפי צאצאים, וכיום הוא מונה רבבות נפשות בכל קצווי תבל; רבבות בני-אדם, צעירים ומבוגרים שלכולם מכנה-משותף אחד ומאחד: היותם צאצאיו של הרבי הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי.
ספר הצאצאים
השלב הבא לאחר הכינוסים המתוארים היה עריכה והוצאה-לאור של ‘ספר הצאצאים’. עם קודם לכן דובר על עבודת-נמלים, הרי שכאן ההגדרה היא עבודה סיזיפית שלעולם אין לה סוף. שכן, בכל רגע נתון מצטרפים עוד ועוד נפשות לשושלת-היחס של הרבי הזקן. חוץ מזה, בעוד שבכינוס איך מי שמכריח להזמין את כולם והרי זה בבחינת ‘מי שבא ברוך הבא’, כאשר מדובר על ספר רשמי חלה על העורכים חובת הדיוק והשלמות בכל הפרטים. [הבעיות הטכניות של אותם ימים הקשו מאד על העבודה הסדורה ובטח נפלו טעויות מצערות שאם כל אי הנעימות בהחלט ניתן לומר שהן היו בלתי נמנעות].
גם עבודה קשה זו נעשתה בשעות שהן לא יום ולא לילה, כאשר הגאון הרב הלפרין מצליח להתפנות מעיסוקיו התורניים השוטפים. מיותר כמעט לציין כי העבודה הענקית הזאת נעשתה בעידן שקדם למחשב הביתי. הכול באופן ידני, בכתב-יד ועם אלפי כרטיסיות שהלכו ונצברו ואט-אט השלימו את התמונה.
למרות כובדו של האתגר, הצליח הרב היילפרין לעמוד גם בו ובשנת תש”מ (1980) ראה אור ‘ספר הצאצאים’ של הרבי הזקן. בספר מופיעים שמותיהם של יותר מ-5,600 מצאצאיו של רבי שניאור-זלמן, לצד תיאורים קצרים על אישיותם ומעשיהם. הספר מכיל פרקי מבוא על כל ‘דור’ ו’דור’, כשבמרכזם סקירות מקיפות על אדמו”רי חב”ד לדורותיהם. אין מדובר כאן בספר שמות בלבד, אלא בספר עשיר במידע רב, המספר את סיפוריהם של הצאצאים ובמיוחד של הדמויות המרכזיות מביניהם.
מאחורי הופעתו בפועל של ‘ספר הצאצאים’ עמדה ועדה ציבורית שהורכבה מבני משפחת הצאצאים ומרבני חב”ד. בין הדמויות הבולטות בוועדה ניתן למנות את הגאון החסיד רבי שלמה-יוסף זוין זצ”ל, הגאון הגדול רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ”ל, הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), אלוף במיל’ ומפכ”ל המשטרה לשעבר, מר הרצל שפיר והסופר והמשפטן מר שאול הון ז”ל מר זלמן יואלי שניאורסון מעורכי העיתון ‘דבר’, מר יצחק בנימין ריבלין יו“ר הנהלת בית הכנסת ‘הנשיא’ שהיה הדמות הדומיננטית בוועדה ועוד. אישים נכבדים אלה ליוו את הרב היילפרין זצ”ל לכל אורך הדרך. הם עודדו אותו להתמיד בעבודה על לסיומה. והם גם שקיבלו את ההכרעות הטכניות והתקציביות הכרוכות בהוצאתו-לאור של הספר.