כאשר הסבא רבי שניאור זלמן מליאדי ישב בבית הכלא הרוסי, הופיע שר בכיר כדי לחקור אותו.
השר שהיה מלומד ובקי בתנ”ך ניצל את ההזדמנות לשאלה שהציקה לו מכבר.
לאחר חטא עץ הדעת, כתוב ‘ויקרא ה’ אלוקים אל האדם ויאמר לו: איכה?’.
וכי לא ידע אלוקים היכן נמצא אדם הראשון, שהיה עליו לשאול אותו למקום הימצאו? שאל השר.
הציג בפניו הרבי את מענה רש”י לתמיהה זו, כי לא הייתה זו, אלא דרך לפתוח בשיחה.
‘דברי רש”י ידועים לי’ השיב החוקר, ‘רצוני לשמוע הסבר מקורי מפי הרבי’.
‘האם הנך מאמין שסיפורי התורה נושאים בחובם מסר נצחי לכל הזמנים?’. שאל הרבי.
כן. השיב השר.
שמח הרבי על תשובת השר וענה: שאלת ‘אייכה’ היא שאלה נצחית המופנית לכל אדם בכל עת ובכל שעה.
‘איכה’. היכן אתה בעולמך? קורא אלוקים לאדם.
כמה שנים עברו עליך? ומה עשית באותן הימים והשנים?
חיית כך וכך שנים, – וכאן נקב הרבי בגילו המדויק של השר! – מה עשית בהם? האם סייעת למישהו?
האם הנך ממלא את שליחותך ומטרת בריאתך?
השר היה אחוז התפעלות, וברוח טובה המשיך לחקירה הרשמית.
כאשר העביר חוות דעתו לקיסר, ציין כי הרבי הוא חכם גדול ואיש אלוקי. וכי מדובר בעלילת שווא שמקורה בקנאה בלבד.