חסיד אחד נכנס ליחידות אצל רבנו הזקן והחל מתלונן על מצבו העגום,
כשהוא מפרט את החסר לו אחד לאחד.
כשסיים האיש למנות את כל מה שהיה רוצה ואין לו,
שקע רבנו בהרהורים,
ואז פנה אל החסיד ואמר לו:
“בדבריך אתה מונה את כל הצרכים שלך,
אך אינך חושב כלל לשם מה צריכים אותך…”
המילים פילחו את ליבו של החסיד והוא נפל תחתיו מתעלף. לאחר שהתאושש החל מתבונן בדברי הרבי, ועם הזמן היה לאיש אחר.